מאפים

אני מאוד אוהב לשקוע למלאכת יד כדרך להפגת מתח. אם גם אתם – הגעתם למקום הנכון. מאפה ים תיכוני, טעים ונאה למראה לפנינו. המלצה חמה: התחילו את האפיה בחלק התחתון של התנור, מה שיתן תחתית בצק פריכה ביותר.

רגע לפני שהחג כבר איתנו התחשק לי להכין גרסה קצת אחרת לפאי תפוחים, אז הלכתי על גרסאת פילו חגיגית ומגונדרת. הבצק יוצא פריך ומתקתק אך במידה, והמילוי רך, ריחני עסיסי ומתוק, כמו שצריך.

אל תתנו למראהו המצודד והמרשים של המאפה הנהדר הזה לשטות בכם: הוא קל וכיפי מאוד להכנה. הרעיון פשוט למדי: לוקחים דפי פילו, מקווצ׳צ׳ים אותם למעין אקורדיונים ארוכים שאותם מסדרים בשורות בתבנית, וביניהם תוחבים גבינת ברי ותאנים (מכור לתאנים כבר אמרנו?). על כל זה יוצקים תערובת של ביצה ושמנת מתוקה למטרות ליחלוח, ובעיקר למטרת ״שלא יחסר״, מטרה נעלה במיוחד בעיניי. 

יש מישהו שבארוחת השישי שלו חותכים את החלה בסכין כמו בני תרבות, ולא, נניח, מתנפלים עליה ובוצעים ממנה חתיכות? אם בחרתם באופציה ב׳, הלחמניות האלה יתאימו לכם בול. בצעו לכם, אם כן, לחמניה שמנמנה וריחנית שכזו, טבלו אותה בממרח לבחירתכם והתענגו עליה היטב. 

אשתי אומרת שאם היה עליה לאכול דבר אחד עד סוף ימיה, זה היה באגט עם חמאה. אני אוהב את הכיוון המינימליסטי הזה, אבל מתכון לבאגט עם חמאה אתם לא צריכים. נלך, במקום זאת, על מתכון מינימליסטי גם הוא, של באגט קלוי עם ממרח עשבי תיבול, עגבניות וגבינת פרמזן. אני לא יודע אם זה עונה על קטגוריית ה״לאכול רק את זה עד סוף הימים״, אבל זה טעים ביותר. 

המתכון הבא מוקדש לכל אותם המכורים, כמוני, למשמשים. אתם יודעים שאת הנשירים כולם אני אוהב עד מאוד, אבל למשמשים יש לי פינה רכה במיוחד בלב. הפעם בא לי לגאלט אותם היטב, במיוחד לכבוד סוף השבוע. 

בדרך כלל אני לא משווק את המתכונים שלי על ידי התרברבות בכמה שקל להכין אותם. כי בגדול אני בעד לעבוד קצת במטבח, מה קרה? אבל, המתכון הזה באמת קל לאללה. שלושה מצרכים ויש לכם מאפים מקסימים במיוחד. לשבועות, או סתם ככה. 

פעם הזמנתי את אמא שלי לארוחת שבועות חגיגית שאני ואשתי ערכנו בבית. השולחן היה עמוס עד להתפקע במאכלי גבינות, כיאה לשבועות, וגם האווירה היתה נהדרת. אממה? אמא שלי רטנה ורגזה כל הערב ורק כשהלך אחרון האורחים הבנתי למה. "אתה מזמין אותי לארוחה ולא מגיש בה בשר?" היא נזפה בי. ובאמת, בבית שלה לא היה כזה דבר. "זו ארוחת שבועות", ניסיתי לשווא להתגונן. "רק אשכנזים אוכלים מאכלי חלב בשבועות" היא הפטירה והלכה. אני לא בטוח שהיא צדקה, אבל בכל מקרה, המנה הזו לא הייתה עוברת אצלה. ובכל זאת, היא נ ה ד ר ת.  

הביטו כמה הם יפים, המאפים האלה. מהסוג הנהדר שכיף ולא נורא קשה להכין, והתוצאה בכל זאת מרשימה ומענגת מאוד. אנחנו חוזרים אם כן, לבצק, ובעיניי המאפים האלה כיפים במיוחד לשם כך. טכניקת הקיפול הנחמדה שלהם יוצרת לא רק מראה מלבב במיוחד, אלא גם בצק בעל קפלים פריכים במיוחד.

יש מתכונים שהם קלאסיקות מנצחות. פאי בצל שכזה, למשל, באמת שקשה לטעות איתו. ואיך מוודאים שהוא יוצא באמת מושלם? מקפידים לאפות קודם את הבצק, לא לפני שמורחים אותו בחלמון ביצה. כך מתקבל לנו בצק שנותר פריך גם לאחר ששופכים עליו את המלית, ולא נעשה רופס, חלילה. טעים. 

התכנסנו היום לשם מאפה ים-תיכוני שכזה. מסורתית, מדובר במאפים שטוחים, בחלקם עם טופינג כזה או אחר (ע"ע לחמאעג'ון, למשל). המאפה הנאה שלנו הוא גרסה אחרת לאחיו השטוחים, גם הוא עם סממנים מובהקים של הים התיכון: עגבניות, זיתים וגבינת פטה. לכבוד השרב המשונה הזה שפקד אותנו, אציין גם שזה מאפה קל, קיצי ורענן. וטעים מאוד-מאוד. 

אני נורא אוהב תפוחים מבושלים, בעצם הרבה יותר משאני אוהב אותם בצורתם הטרייה. המתיקות התפוחית והעסיסית שלהם באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר, בעיניי, כשהם מבושלים. גם את השילוב של בשר ותפוחים אני אוהב מאוד, ולפיכך זהו מאפה שתפור בדיוק למידותיי. מה גם שסידור רעפי-התפוחים המוקפד פורט על המיתרים האובססיביים ביותר שלי, אז אם תשאלו אותי מדובר במנה שגם כיף גדול להכין אותה.